איך קונים אגרות חוב – מדריך מעשי למשקיע הישראלי
לפני שנתיים בערך ישבתי מול חבר שהתלונן שהכסף שלו יושב בעובר ושב ולא עושה כלום. אמרתי לו שכדאי לו להתחיל עם משהו יציב, ומשם התגלגלה שיחה שלמה על קניית אגרות חוב. הבנתי אז שהרבה אנשים פשוט לא יודעים מאיפה מתחילים. אז החלטתי לכתוב את המדריך הזה, מהניסיון האישי שלי ולא מספר תיאוריה משעמם.
מה זה בעצם אגרת חוב, בלי מילים גבוהות
אגרת חוב היא הלוואה שאתה נותן. פשוט כמו זה. במקום שהבנק ילווה כסף למישהו ויקבל ריבית, אתה נכנס לתמונה. אתה מלווה כסף לחברה או למדינה, והם מתחייבים להחזיר לך את הסכום בתאריך שנקבע מראש, ולשלם לך ריבית לאורך הדרך.
נניח שמדינת ישראל מנפיקה אגרת חוב. אתה קונה אותה בסכום מסוים, נאמר אלף שקלים. המדינה מבטיחה להחזיר לך את האלף האלה בעוד חמש שנים, ובינתיים לשלם לך ריבית קבועה כל שנה. זה כל הסיפור. הרבה יותר צפוי ממניה שקופצת ויורדת בכל בוקר.
יש כאן שני שחקנים עיקריים בשוק הישראלי. אגרות חוב ממשלתיות שהמדינה מנפיקה, ואגרות חוב קונצרניות שחברות פרטיות מנפיקות. הממשלתיות נחשבות בטוחות יותר. הקונצרניות משלמות ריבית גבוהה יותר, אבל לוקחות איתן קצת יותר סיכון. ההיגיון פשוט: ככל שהסיכון גדול יותר, כך התשואה שמפצה עליו גבוהה יותר.
בתוך כל קבוצה יש עוד חלוקות. אגרות ממשלתיות מגיעות בשני זנים עיקריים. יש שחר, שהיא אגרת בריבית קבועה שלא צמודה לכלום. ויש גליל, שצמודה למדד המחירים לצרכן ומגנה עליכם מפני אינפלציה. אצל הקונצרניות המגוון גדול עוד יותר, מבנקים ענקיים ועד חברות נדל"ן קטנות. כל אגרת מספרת סיפור אחר של סיכון ותשואה, ולכן שווה להכיר את הזנים לפני שקונים.
למה בכלל לקנות אגרות חוב
אני שומע את השאלה הזאת המון. אנשים חושבים שכל מי שמשקיע רודף אחרי המניה הבאה שתעשה עשרה אחוז ביום. האמת הרבה יותר משעממת ובריאה. אגרות חוב נותנות יציבות לתיק ההשקעות. כשהמניות שלך צוללות בגלל איזה משבר עולמי, האגרות שלך ממשיכות לשלם ריבית בשקט.
יש כמה סיבות מרכזיות שבגללן משקיעים בוחרים באפיק הזה:
- הכנסה קבועה וצפויה מתשלומי הריבית, מה שנקרא בשוק "קופון".
- שמירה על ערך הכסף לעומת השארתו בעובר ושב שנשחק מהאינפלציה.
- איזון לתיק שמלא במניות תנודתיות.
- ידיעה מראש מתי ואיזה סכום אתה אמור לקבל בחזרה.
אבא שלי, שכל חייו פחד מהבורסה, התחיל בסוף עם אגרות חוב ממשלתיות. הוא אמר לי שזאת הפעם הראשונה שהוא מרגיש שהכסף עובד בשבילו בלי שהוא מאבד שינה בלילה. זה בדיוק הקהל שהאפיק הזה מתאים לו.
יש עוד יתרון שאנשים נוטים לפספס. אגרות חוב מאפשרות לכם לתכנן קדימה בצורה מדויקת. אם אתם יודעים שבעוד שלוש שנים תצטרכו סכום מסוים לחתונה, לשיפוץ או ללימודים, אתם יכולים לקנות אגרת שנפדית בדיוק בזמן הנכון. הכסף מחכה לכם, צובר ריבית, ומגיע ביום שקבעתם מראש. עם מניות אי אפשר לתכנן ככה, כי אף אחד לא יודע איפה השוק יהיה בעוד שלוש שנים.
גם למי שכבר משקיע במניות, שילוב של אגרות חוב בתיק הוא מהלך חכם. הוא מרגיע את התנודתיות הכללית ומאפשר לכם לישון טוב יותר כשהשווקים סוערים. משקיע מנוסה לא שם את כל הכסף במקום אחד, אלא בונה תמהיל שמאזן בין צמיחה ליציבות.
איך קונים אגרות חוב בפועל, שלב אחר שלב
עכשיו לחלק המעשי, כי בשביל זה באתם. אין כאן שום קסם. התהליך פשוט הרבה יותר ממה שאנשים מדמיינים, ואני אפרק אותו לשלבים ברורים.
שלב ראשון, פותחים חשבון מסחר
אי אפשר לקנות אגרות חוב ישירות מהאוויר. צריך חשבון שמאפשר מסחר בניירות ערך. יש שתי דרכים עיקריות. אפשר דרך הבנק שלכם, שכמעט כולם מציעים שירות מסחר עצמאי. ואפשר דרך בית השקעות פרטי, שלרוב גובה עמלות נמוכות בהרבה מהבנק.
אני אישית עברתי מהבנק לבית השקעות אחרי שראיתי כמה הבנק לוקח על כל פעולה. ההבדל בעמלות מצטבר לסכומים לא קטנים לאורך שנים. שווה לבדוק ולהשוות לפני שמתחייבים למקום.
ניקח דוגמה מספרית פשוטה. נניח שהבנק גובה עמלת קנייה של שליש אחוז, ובית השקעות גובה עשירית אחוז. על עסקה של עשרים אלף שקלים, אצל הבנק תשלמו כשבעים שקלים, ואצל בית ההשקעות בערך עשרים. זה נשמע זניח בפעולה בודדת. אבל אם אתם קונים ומוכרים כמה פעמים בשנה, ומכפילים את זה על פני עשור, מדובר באלפי שקלים שנשארים בכיס שלכם במקום אצל מישהו אחר.
מה כדאי לבדוק כשבוחרים איפה לפתוח חשבון? קודם כל את עמלת הקנייה והמכירה, שנגבית על כל פעולה. אחר כך את דמי הניהול החודשיים או השנתיים. יש מקומות שגובים אחוז קבוע מהתיק, ויש כאלה שגובים סכום קבוע. עבור תיק גדול, עמלה באחוזים יכולה להיות יקרה מאוד. בדקו גם אם יש עמלת מינימום, כי היא פוגעת דווקא במשקיעים קטנים שמבצעים פעולות בסכומים נמוכים.
שלב שני, מחליטים מה קונים
אחרי שיש חשבון, צריך להחליט על סוג האגרת. ממשלתית או קונצרנית. לכמה זמן, מה שנקרא מח"מ. באיזו רמת סיכון אתם מוכנים לחיות. משקיע שמרן ילך על ממשלתיות קצרות. מי שמחפש תשואה גבוהה יותר ומוכן לספוג תנודתיות יסתכל על קונצרניות עם דירוג טוב.
חשוב לבדוק את הדירוג של האגרת. חברות דירוג נותנות ציון שמשקף עד כמה הסיכוי שהחברה תחזיר את החוב גבוה. דירוג גבוה יותר משמעו סיכון נמוך יותר, ובדרך כלל גם ריבית מעט נמוכה יותר. אפשר לראות את כל הנתונים באתר הבורסה לניירות ערך בתל אביב, שמרכז את כל המידע על האגרות הנסחרות.
שלב שלישי, מבצעים את הקנייה
נכנסים למערכת המסחר, מחפשים את האגרת לפי שם או לפי מספר נייר הערך. מזינים כמה יחידות אתם רוצים לקנות ובאיזה מחיר. שולחים את הפקודה. זהו. ברגע שהעסקה מתבצעת, האגרת רשומה על שמכם והריבית מתחילה לרוץ לטובתכם.
הטעות הכי נפוצה שראיתי אצל מתחילים היא לקנות בלי לבדוק את מחיר האגרת ביחס לתשואה. אגרת יכולה להיסחר מעל או מתחת לערך הנקוב שלה, וזה משנה את התשואה האמיתית שתקבלו.
מושגים שחייבים להכיר לפני הקנייה
יש כמה מילים שיחזרו שוב ושוב, וכדאי להכיר אותן כדי לא ללכת לאיבוד. אני מבטיח שזה לא מסובך. פעם גם אני התבלבלתי ביניהן, וכשהבנתי אותן הכל נהיה הרבה יותר ברור.
- ערך נקוב – הסכום שהמנפיק מתחייב להחזיר לכם בסוף התקופה.
- קופון – שיעור הריבית שהאגרת משלמת, בדרך כלל פעם או פעמיים בשנה.
- תשואה לפדיון – התשואה האמיתית שתקבלו אם תחזיקו את האגרת עד הסוף, בהתחשב במחיר שקניתם בו.
- מח"מ – משך חיים ממוצע, שמשקף את הרגישות של האגרת לשינויים בריבית במשק.
המושג הכי חשוב מביניהם הוא תשואה לפדיון. הרבה אנשים מסתכלים רק על הקופון וחושבים שזאת התשואה שלהם. זה לא מדויק. אם קניתם אגרת במחיר גבוה מהערך הנקוב, התשואה האמיתית שלכם נמוכה יותר מהקופון. תמיד תסתכלו על התשואה לפדיון כשאתם משווים בין אגרות.
סיכונים שכדאי לשים לב אליהם
אף השקעה לא לגמרי חפה מסיכון, וגם אגרות חוב לא יוצאות דופן. אני לא אומר את זה כדי להפחיד, אלא כדי שתיכנסו עם עיניים פקוחות. הכרת הסיכונים היא חצי מהעבודה של להיות משקיע חכם.
הסיכון הראשון הוא סיכון אשראי. זה הסיכוי שהמנפיק לא יחזיר את הכסף. אצל אגרות ממשלתיות הסיכון הזה זעום, כי מדינה נורמלית לא תפשוט רגל בקלות. אצל חברות פרטיות הסיכון גדול יותר, ולכן חשוב לבדוק דירוג ומצב פיננסי.
הסיכון השני הוא סיכון ריבית. כשהריבית במשק עולה, מחיר האגרות הקיימות בשוק יורד. זה נשמע מוזר בהתחלה, אבל ההיגיון פשוט. אם היום מנפיקים אגרות חדשות עם ריבית גבוהה יותר, מי ירצה לקנות ממכם אגרת ישנה עם ריבית נמוכה במחיר מלא. אפשר לקרוא עוד על אופן ניהול החוב הממשלתי באתר משרד האוצר והממשלה.
הסיכון השלישי הוא אינפלציה. אם האינפלציה רצה מהר מהריבית שאתם מקבלים, כוח הקנייה של הכסף שלכם נשחק. בשביל להתמודד עם זה קיימות אגרות צמודות מדד, שהריבית והקרן שלהן מוצמדות למדד המחירים לצרכן. זה פתרון נחמד למי שחושש מעליית מחירים.
איך מקטינים את הסיכונים האלה בפועל? הכלי הכי חשוב הוא פיזור. במקום לקנות אגרת אחת גדולה, מפזרים בין כמה מנפיקים שונים וכמה תקופות פדיון שונות. ככה, אם מנפיק אחד נקלע לצרות, רק חלק קטן מהתיק נפגע. זה נכון גם לגבי מח"מ. אם תחזיקו אגרות עם תקופות פדיון מגוונות, אתם פחות חשופים לתזוזה חדה של הריבית ברגע לא נוח.
עוד דרך מצוינת להתחיל היא דרך קרנות סל שעוקבות אחרי מדד אגרות חוב. במקום לבחור אגרות בודדות בעצמכם, אתם קונים יחידה אחת שמכילה עשרות אגרות שונות. הפיזור מובנה, וזה חוסך לכם המון עבודת מחקר. עבור מתחילים שלא בטוחים בבחירה עצמאית, זו נקודת כניסה מצוינת ובטוחה יחסית.
טעויות נפוצות שכדאי להימנע מהן
ראיתי לא מעט אנשים נכנסים לאפיק הזה ועושים את אותן טעויות. ריכזתי לכם את העיקריות, כדי שתלמדו מהניסיון של אחרים ולא על הגב שלכם. חלקן קטנות, חלקן יכולות לעלות ביוקר.
- לרדוף אחרי הקופון הגבוה ביותר בלי לבדוק את הסיכון שמאחוריו. ריבית גבוהה מדי היא לרוב סימן אזהרה.
- לשים את כל הכסף באגרת אחת. פיזור בין כמה מנפיקים וכמה תקופות מקטין את הסיכון.
- להתעלם מהעמלות. עמלות קנייה, מכירה ודמי ניהול חשבון אוכלות נתח מהתשואה.
- למכור בפאניקה כשהמחיר יורד זמנית. אם החזקתם אגרת איכותית עד הפדיון, תקבלו את הקרן במלואה.
הטעות של המכירה בפאניקה כואבת לי במיוחד. חבר שלי מכר אגרות ממשלתיות בהפסד רק כי ראה שהמחיר ירד לכמה שבועות. אם היה מחכה עד הפדיון, היה מקבל את כל הכסף בחזרה ועוד ריבית. סבלנות היא נכס אמיתי בעולם של אגרות חוב.
יש עוד טעות שרואים הרבה, והיא להתעלם מהמיסוי. על הרווח מאגרות חוב משלמים מס רווחי הון, וזה משפיע על התשואה נטו שנכנסת לכיס. אגרות צמודות מדד ממוסות על הרווח הריאלי בלבד, כלומר אחרי קיזוז האינפלציה, מה שנותן להן יתרון מסוים. כדאי להבין את זה מראש כדי לא להתאכזב כשמחשבים בסוף כמה באמת הרווחתם.
מיסוי אגרות חוב, מה באמת נכנס לכיס
הרבה משקיעים מתלהבים מהתשואה שרשומה במסך ושוכחים שיש עוד שותף בעסקה. רשות המסים. על הרווח מאגרות חוב חל מס רווחי הון, וכדאי להבין איך הוא עובד לפני שאתם מחשבים כמה תרוויחו באמת. ההבדל בין תשואה ברוטו לתשואה נטו יכול להפתיע.
הכלל הבסיסי הוא כזה. על אגרת חוב לא צמודה, כמו שחר, משלמים חמישה עשר אחוז מס על הרווח הנומינלי. על אגרת צמודה, כמו גליל או אגרת קונצרנית צמודת מדד, משלמים עשרים וחמישה אחוז אבל רק על הרווח הריאלי, כלומר אחרי שמקזזים את האינפלציה. זה הבדל חשוב. בתקופה של אינפלציה גבוהה, אגרת צמודה יכולה לצאת עדיפה מבחינת מס, כי חלק גדול מהתשואה בכלל לא ממוסה.
נמחיש עם מספרים. השקעתם עשרת אלפים שקלים באגרת צמודה, וכעבור שנה קיבלתם רווח של חמש מאות שקלים. אם האינפלציה באותה שנה היתה שלושה אחוזים, שלוש מאות שקלים מהרווח נחשבים הצמדה ופטורים ממס. המס חל רק על מאתיים השקלים שנותרו. לעומת זאת, באגרת לא צמודה שהניבה אותם חמש מאות שקלים, המס יחול על כל הסכום. תכנון נכון של תמהיל האגרות יכול לחסוך לכם כסף אמיתי בסוף השנה.
שאלות ותשובות נפוצות
כמה כסף צריך כדי להתחיל לקנות אגרות חוב
אפשר להתחיל עם סכומים קטנים מאוד. אגרות רבות נסחרות בערך נקוב של שקל אחד ליחידה, כך שגם עם כמה מאות שקלים אתם כבר בפנים. הדבר היחיד שכדאי לשים לב אליו הוא עמלת המינימום. אם היא גבוהה ביחס לסכום שאתם משקיעים, היא תנגוס נתח משמעותי מהתשואה. לכן למתחילים עם סכומים נמוכים, קרן סל על מדד אגרות היא לרוב פתרון יעיל וזול יותר.
האם אפשר למכור אגרת חוב לפני מועד הפדיון
כן, בהחלט. אגרות חוב נסחרות בבורסה בדיוק כמו מניות, ואתם יכולים למכור אותן בכל יום מסחר. חשוב רק לזכור שהמחיר שתקבלו תלוי בתנאי השוק באותו רגע. אם הריבית במשק עלתה מאז שקניתם, אתם עלולים למכור בהפסד קטן. אם הריבית ירדה, אתם עשויים דווקא להרוויח מעבר לריבית הרגילה. מי שמתכנן להחזיק עד הפדיון פחות מושפע מהתנודות האלה.
מה עדיף למתחיל, אגרות בודדות או קרן סל
למי שרק נכנס לתחום, קרן סל על מדד אגרות היא בדרך כלל הבחירה הנוחה. היא נותנת פיזור מיידי על עשרות אגרות וגובה דמי ניהול נמוכים. אגרות בודדות מתאימות יותר למי שכבר מבין את השוק ורוצה לתכנן תזרים לתאריך מסוים. אין תשובה אחת נכונה, זה תלוי בכמה אנרגיה אתם מוכנים להשקיע בניהול.
אז ממה מתחילים היום
אם הגעתם עד לכאן, כבר יש לכם יותר ידע ממה שהיה לי כשקניתי את האגרת הראשונה שלי. ההמלצה שלי היא להתחיל בקטן ובבטוח. אגרת חוב ממשלתית קצרה היא נקודת פתיחה מצוינת. היא תיתן לכם להרגיש את התהליך בלי לקחת סיכון גדול.
פתחו חשבון מסחר במקום שגובה עמלות הוגנות. קראו על האגרת שאתם שוקלים, בדקו את הדירוג ואת התשואה לפדיון. תתחילו עם סכום שנוח לכם להשקיע, ותלמדו תוך כדי תנועה. עם הזמן והביטחון שתצברו, תוכלו להרחיב לאגרות קונצרניות ולבנות תיק מגוון.
אני זוכר כמה הרגשתי גדול כשקיבלתי את תשלום הריבית הראשון שלי. סכום קטן, אבל הוא סימל משהו. הכסף שלי התחיל לעבוד. אתם יכולים להגיע לאותה תחושה, וזה קרוב יותר ממה שנדמה לכם. אפשר להעמיק עוד במונחים באמצעות הערך על אגרות חוב בוויקיפדיה, ומשם פשוט להתחיל בצעד הראשון.